הסופרת אורנה לנדאו. מעורב תל-אביבי

כל אחד חי בסיפור. לא סרט, כי כשאומרים סרט מתכוונים למשהו הזוי. אני מתכוונת למשהו אמיתי – החיים שלכם עכשיו זה סיפור. יש סיפורים פרוזאים ויש סיפורים שאפשר לעשות מהם סרט. זה הסיפור של אורנה לנדאו: בחורה תל אביבית חילונית, שהתחתנה עם בחור דתי, וביחד הם מגדלים ארבעה ילדים שהולכים לבית ספר חילוני ושומרים כשרות ושבת. בעבודתה היא מנהלת תוכן של בית כנסת רפורמי, מה שיוצר בית אורתודכסי-רפורמי-מסורתי-חילוני. אבל כשהיא התיישבה לא מזמן לכתוב ספר, זה היה בכלל על משהו אחר.

לנדאו, בת 41, היתה עורכת מוסף התרבות "גלריה" של "הארץ" ומבקרת הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות". יחד עם בעלה, העיתונאי שמואל רוזנר, הם יצרו את הבית היהודי-ישראלי הכי מגוון שיש. השניים הכירו במהלך השירות הצבאי בגלי צה"ל.

אורנה לנדאו סופרת ועורכת ספרים
ynet

צופיה הירשפלד פגשה את אורנה לנדאו

12.05.09

אורנה לנדאו חילונית. היא עובדת בקהילה רפורמית.
בעלה דתי אורתודוכסי. הילדים שלהם מסורתיים.
לרגל ספרה החדש, שעוסק בכלל באמהות, היא מספרת איך משלבים בין כולם

כל אחד חי בסיפור. לא סרט, כי כשאומרים סרט מתכוונים למשהו הזוי. אני מתכוונת למשהו אמיתי – החיים שלכם עכשיו זה סיפור. יש סיפורים פרוזאים ויש סיפורים שאפשר לעשות מהם סרט. זה הסיפור של אורנה לנדאו: בחורה תל אביבית חילונית, שהתחתנה עם בחור דתי, וביחד הם מגדלים ארבעה ילדים שהולכים לבית ספר חילוני ושומרים כשרות ושבת. בעבודתה היא מנהלת תוכן של בית כנסת רפורמי, מה שיוצר בית אורתודכסי-רפורמי-מסורתי-חילוני. אבל כשהיא התיישבה לא מזמן לכתוב ספר, זה היה בכלל על משהו אחר.

לנדאו, בת 41, היתה עורכת מוסף התרבות "גלריה" של "הארץ" ומבקרת הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות". יחד עם בעלה, העיתונאי שמואל רוזנר, הם יצרו את הבית היהודי-ישראלי הכי מגוון שיש. השניים הכירו במהלך השירות הצבאי בגלי צה"ל.

"הזוגיות הזו לא היתה רגילה", היא מבהירה "בזמנו לא היו דתיים בגל"צ, וחוץ מכמה דתיים במשפחה המורחבת לא הכרתי שומרי מצוות. באתי מתל אביב שלא היתה עיר מעורבת, אבל תמיד היתה לי זהות יהודית במובן התרבותי, וזה לא איים עליי. כשנהיינו חברים, אנשים אמרו לי שעכשיו תהיה לי כפייה דתית, אבל אני ראיתי את זה כסדרה של דברים טכניים – אז אני אשמור בבית על כשרות ולא אסע בשבת.

 

"חילונים נוטים לראות בזה מרכיב של כפייה, אבל כשמוצאים בן זוג, מה זה הפרטים האלה במכלול של החיים? בן זוגי ואני תיאמנו ציפיות בשלב מאוד מוקדם. אם הייתי מתחתנת עם חילוני שאחר כך היה חוזר בתשובה היה לי הרבה יותר קשה. ידעתי שזה הוא, והוא מצידו מעולם לא כפה עליי כלום. כשגרנו ביחד הוא לא ביקש ממני שאשמור שבת. הוא שמר שבת. זה היה רק הגיוני שאני לא אכבה את האור כדי שהוא לא ישב בחושך, אבל כשאני באה איתו לבית כנסת אורתודוכסי אני לא שמה כיסוי ראש, כי זה רשות הפרט שלי".

אבל הצד החילוני צריך לוותר יותר

"אדם שרוצה לחיות ברוח ההלכה זו המסגרת שלו, החילוני מחליט אם זה מתאים לו לחיות עם אדם כזה – ובמידה שכן, אז הוא צריך לכבד אותו, בדיוק כמו שמכבדים כל אדם. אם אני רוצה שהוא יאכל איתי אז אני צריכה להכין ארוחות שיתאימו גם לצרכים שלו, ואם אני רוצה לחיות איתו, אז השבת צריכה להיות באופן כזה שהוא יוכל לחיות איתי".

איך באמת נראית שבת?

"ביום שישי יש לנו את המירוץ ההיסטרי להספיק לשבת בזמן, כולל להעמיד פלטה. בבוקר בעלי שואל מי מהילדים רוצה להצטרף אליו לבית הכנסת. אם הוא מצליח לקחת איתו את כל הילדים זה ממש מעולה. כשחוזרים יש סעודת שבת כנהוג במשפחות דתיות, כולל ברכת המזון. אין אצלנו זמירות, אבל תמיד יש שיחות על פרשת השבוע. בשבת הילדים הולכים עם כיפה, נוטלים ידיים ומברכים. יום חול לעומת זאת הוא לגמרי חול בלי נטילה, בלי כיפה ובלי ברכות".

איך הילדים שלכם מגדירים את עצמם? שבת או חול?

"הם מגדירים את עצמם דתיים. אבל אולי אדם מן היישוב לא היה חושב שהם דתיים, כי הם לא הולכים עם כיפה ולא מתפללים. מצד שני הם לא הולכים לצופים כי הפעולות בשבת כרוכות בחילול שבת. הם לא הולכים לרוב מסיבות יום ההולדת כי הן לרוב בשבת, וגם כשהם הולכים באמצע שבוע הם מקפידים על מה מותר להם לאכול ומה לא".

זה קשה בשביל ילד שיש לו בבית גם הורה שהוא איננו דתי

"מה שאנחנו שומרים בבית, אנחנו שומרים מאוד חזק, כמו משפחה חרדית. האם אני בטוחה שהם יבחרו בדרך הדתית? אני מעריכה שמבין ארבעת ילדיי רובם לא יבחרו בדרך הדתית הקלאסית, אבל הם אולי יהיו מסורתיים. הם חיים בעולם עם מורכבויות. בהזדמנויות שונות הם יכלו לאכול חלב אחרי בשר, אבל הם לא. כי הם יודעים מה הם הכללים עליהם הם גדלים ומכבדים אותם. אני חושבת שבאופן כללי, החיים המשותפים שלנו מחייבים המון התחשבות. זה מסובך יותר כשיש ילדים, אבל גם על זה דיברנו עוד לפני שהתחתנו. כשאני נישאתי לאדם דתי לקחתי בחשבון שילדיי יהיו דתיים, בדיוק כמו שבעלי לקח את הסיכון שהם יהיו חילונים".

בקרוב בנכם הבכור יחגוג בר מצווה, איך הוא יעשה את זה?

"לי זה לא היה ברור שהוא ילמד לקרא את כל הפרשה ויכין דרשה מלומדת, אבל זה מה שיקרה כי לילד אין התנגדות. בכלל, אני רואה באופן חיובי כל לימוד, ובפרט לימוד יהודי, ואני אשמח אם תהיה להם השכלה יהודית. אצלי זה לא טבוע, אבל בעלי, לדוגמא, משתומם בכל פעם מחדש איך אנחנו שוכחים את התאריכים העבריים של החגים. אני בחיים לא חייתי לפי הלוח העברי".

שאלות של זהות

אלא שהלוח העברי דווקא כן משתלב בחיי לנדאו, במסגרת עבודתה כמנהלת הפעילות של בית דניאל והמרכז ביפו, מה שכולל – בין היתר – קידום תכנים חינוכיים ותרבותיים של בית הכנסת הרפורמי.

את רפורמית?

"אני בנאדם שמתקשה עם הגדרות, אבל אני מזדהה עם רוב הערכים של יהדות הרפורמית. בפועל, הם יותר דתיים ממני".

מה שבכלל לא קשור לדתיים וחילונים או כשרות ושבת הוא ספר הביכורים של לנדאו "עוד אהבה אחת ודי". במרכז הספר עומדות

ארבע נשים צעירות שיש להן גם ילדים. הארבע יוצרות לעצמן קבוצת תמיכה של ימי שישי, וביחד מחפשות את הדרך חזרה לחלומות שנזנחו, מבקשות להיות מאושרות לא רק דרך הילדים שלהן, ומרשות לעצמן להיות מתוסכלות למרות שכאילו יש להן הכל.

"אמא צעירה מתמודדת עם גיבוש של זהות חדשה, אובדן הזהות הקודמת ואובדנם של חלק מחלומותיה", מסבירה לנדאו, "אני חושבת שחשוב לכתוב על זה, ולא נכתב על זה מספיק. נכון שנשים שונות עוברות את זה אחרת, ואולי עבור נשים דתיות המעבר פחות חד כי הן חלק מחברה שבה התפקידים מאוד ברורים, אבל אני מניחה שגם בחורה דתייה מוותרת על דברים ועוברת שינוי בזהות. פעם היה ברור שזה דרכו של עולם, אבל היום רוצים יותר מימוש עצמי, אז כל הוויתורים יותר קשים".

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן