הספר "תינוקות לא מוצאים בסופר" הוא השלב המקדים באמהות הזו, הכמיהה הגדולה התשוקה לבת, הרצון הגדול להוסיף עוד ילד למשפחה, נדמה כאילו הרצון הכל כך גדול הזה של האמא הוא בעיטת הפתיחה לאמהות המקסימה של אחרי הלידה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
"תינוקות לא מוצאים בסופר":
רויטל תורג'מן על ספרה של אורנה לנדאו
אחד הספרים הכי משומשים בבית שלנו הוא "נמרת", כתבה אותו הסופרת אורנה לנדאו ואייר ברוב חן עמר הופמן. הדפים של "נמרת" מקומטים בקצוות, הכריכה קצת מתפרקת ולו היו יכולים הדפים הקצת מקומטים לדבר הם בטח היו אומרים: "אמא עוד פעם". לכן, כשראיתי את "תינוקות לא מוצאים בסופר" הספר החדש של לנדאו והופמן הכרזתי על יום חג משפחתי (והודעתי לשאר הספרים שלא נצטרך אותם בעתיד הקרוב).
אז איפה כן מוצאים אותם? תינוקות לא מוצאים בסופר!
אודה ולא אבוש, עבר בי רגע קטן של היסוס, בכל זאת, לא הייתי בטוחה שאני רוצה לפתוח בפני ילדה בת 3 וילד בן חמש את כל נושא החסידה, הדבורים והפרפרים, אבל לא יכולתי לעמוד בפני יצירה שהייתי בטוחה באיכות שלה, מה עוד שהבן הוציא את הספר מהתיק, זיהה בשניה את האיורים וגרר אותי אל הספה להקראה מידית.
גיבורי "תינוקות לא מוצאים בסופר" הם בני אותה המשפחה שהכרנו ב"נמרת", אמא ושלושת בניה. בספר הקודם חלתה הבת הרביעית והפכה לנמר ובני המשפחה ניסו להתמודד עם הנימור הלא ברור – אצל הרופא, אצל הוטרינר, בגן החיות – עד שאמא הבינה שכל מה שצריך לעשות זה לחכות ולפנק והבת תחזור להיות ילדתה הקטנה והאהובה.
במהלך "תינוקות לא מוצאים בסופר" עדיין אין במשפחה בת קטנה, האישה רוצה כל כך עוד ילדה אבל לא זוכרת מאיפה מביאים אחת כזו. היא מחפשת אותה בסופר, בודקת בתוך אבטיחים, מחפשת בכל המחלקות ("הבת הקטנה שלי בטח מתוקה מאוד אולי היא נמצאת במחלקת המתוקים") ולא מוצאת.
השלב הבא בחיפוש הוא כבר בעזרת שלושת הבנים, אחרי שהם רואים את האם בעצבונה גם הם פתאום רוצים תוספת נשית למשפחה והם נותנים רעיונות. אולי היא בגינה, אולי על חוף הים, תמיד מוצאים שם כל מיני דברים. המסע לגילוי מאיפה באים תינוקות לעולם מלא בהבל חינני ונונסנס עם הגיון פנימי. הרגע בו הם מנסים לאפות ילדה במטבח עם סוכר וקקאו ויוצאת במקום ילדה עוגה שחרר פרצי צחוק רועמים מהמאזינים הקטנים.
אולי שכחנו קורט מלח. תינוקות לא מוצאים בסופר
מודל אהבת האם שמציגה לנדאו זו הפעם השנייה, הוא שובה לב, סבלני וגדוש בהומור. השמות אותם בחרה האם הספרותית לילדיה מבהירים את זה ברגע: מחמלי, מחמדי, בבת עיני ומשוש ליבי. האם מפרגנת לרעיונות של ילדיה האהובים, היא מקשיבה להם, יורדת לגובה העיניים שלהם אבל לא מתנשאת. הספר "תינוקות לא מוצאים בסופר" הוא השלב המקדים באמהות הזו, הכמיהה הגדולה התשוקה לבת, הרצון הגדול להוסיף עוד ילד למשפחה, נדמה כאילו הרצון הכל כך גדול הזה של האמא הוא בעיטת הפתיחה לאמהות המקסימה של אחרי הלידה.
מאוד לא פשוט לחכות
בסופו של דבר מגיע אבא הביתה, בניגוד לספר "נמרת" בו לא היה אבא נוכח, בספר על הבאת ילדים לעולם אין מנוס מלהכניס גבר לתמונה.
"יקירתי, "נדהם האיש. "את לא זוכרת איך באים תינוקות לעולם?"
"אהההה" אמרה האישה, "איך באמת?"
"אהההההה…" אמר האיש. "יכול להיות ששכחתי גם אני… אולי מהאוזן?"
הילדים שהקשיבו צחקו גם כאן, וקיבלו בשאננות את הפתרון של ילדי המשפחה.
"מה פתאום" צחקו מחמלי מחמדי ובבת עיני. "כולם יודעים שתינוקות באים מהבטן".
המאזינים קיבלו בשאננות גם את פתרון הקונפליקט המרכזי של העלילה: "אם תינוקות גדלים בבטן אז אני פשוט אחכה בסבלנות". ואכן האמא מחכה ותשעה חודשים אחר כך מגיעה לעולם "משוש חיי".
את המקריאה, כלומר אני, הפתרון הזה אכזב עמוקות. הוא קצת עצלני, וקצת קפצני. הוא מדלג על שלב חשוב, לא בהשכלה המינית של הילדים אלא בשמחה הגדולה שאמורה לבוא עם בוא הבת. הוא גם מעביר לרגע לא כל כך נעים איזה מבט על הורות לאה של שני מבוגרים מטופלי ילדים. הם לא אבא ואמא הם "איש ואישה", זה רגע לגמרי מבוגר על זוג ששכח איך מביאים ילדים לעולם, עם שלושה ילדים בבית ומשכנתא מי זוכר בכלל מה צריך לעשות כדי להביא ילדים. יש כאן איזו נימת ביקורת מאבא, ועייפות גדולה של אמא.
איורים משגעים ונפלאים. תינוקות לא מוצאים בסופר
הכתיבה של לנדאו לא מכזיבה גם הפעם. היא דוגמה נהדרת לכך שספר ילדים לא חייב להיות בחרוזים כדי להיות מוצלח. להפך, הכתיבה הקצבית, הטבעית כל כך של לנדאו עולה על ספרי ילדים רבים שמנסים לחרוז אבל עושים זאת בצורה לא מושלמת. לא כל אחד יכול להיות מרים ילן שטקליס. את לנדאו כיף לקרוא ולהקריא ולילדים כיף לשמוע, הבעיה היחידה היא שבניגוד לסיפור העגול והשלם של "נמרת", הפעם יש עקרון רגשי מושלם ועגול אבל הסיפור לוקה בחסר, או בפער גדול שקשה להכילו.
הילדים, נפעמו מהמפגש המחודש עם החברים שלהם מנמרת ועוד לא שמו לב לעובדה שבעצם לא הסבירו להם איך מגיעה עוד חברה למשפחה. הם לא חושבים שאם אמא תשב עכשיו ליד השולחן ותחכה אולי גם להם תהיה אחות בעוד תשעה חודשים. בינתיים הם פשוט נהנים, ברגע שיתחילו לשאול אולי ארים טלפון למיכל דליות כדי שתסביר לי מה לענות להם, ואולי פשוט נחזור לנמרת.
תינוקות לא מוצאים בסופר
כתבה: אורנה לנדאו
אייר: עמר הופמן
הוצאה: זמורה ביתן