עריכת ספרים

כל ספר – כן, כל ספר – זקוק לעריכה

איך הפכתי לעורכת ספרותית

בפראפרזה על המפורסם של סימון דה בובאר "אישה אינה נולדת אישה – היא נעשית אישה" אפשר לומר גם שאדם אינו נולד עורך, וגם לא הופך לעורך בזכות תעודה כזאת או אחרת. 

אדם הופך לעורך ספרותי במהלכו של מסע חיים ממושך שבו למילה הכתובה מקום מרכזי. ואולי אין מקום להכללה. אולי מוטב לומר –  כך קרה לי.

לעריכה הגעתי אחרי שנים של קריאה וכתיבה. כשהייתי לעורכת ספרותית כבר היה לי ניסיון הן כעורכת ברדיו, בגלי צה"ל, ועוד יותר מכך, בעיתונות הכתובה, בעיתון "הארץ". 

הרבה מן המיומניות הנחוצות לעורך ספרותי נטלתי משם: ההכרה בחשיבותה של בהירות, כבוד לשפה העברית, היכולת לקצר, לומר הרבה במעט, ההבחנה בין עיקר לתפל, הכבוד הרב לקצב, הידיעה המתמדת שטקסט אינו שלם עד שיש מי שקורא בו, ושעל העורך לא רק לראות את הטקסט שלנגד עיניו, אלא גם לדמות בעיני רוחו את הקוראים העתידיים של הטקסט הזה.  

אבל הרבה ממה שהפך אותי לעורכת ספרותית נקנה במחוזות אחרים: בשנים של קריאה אובססיווית של סוגות שונות, במאבק הפנימי שלי, עם עצמי, על הטקסטים שלי, בספרים שכתבתי ופירסמתי ובאחרים, שגנזתי. באכזבות גדולות, בתבוסות, בניצחונות קטנים. בשיחות עם כותבים, בשיחות עם עורכים. אני לא נולדתי עורכת. אבל הייתי יותר ויותר כזאת ככל שהתבגרתי

אני ניגשת לטקסט בצניעות רבה, מתוך הבנה שהטקסט

הוא של הכותב, לא שלי, ושאני רק כלי שרת.

כעורכת – יש בי דיכוטומיה. מצד אחד, אני ניגשת לטקסט בצניעות רבה, מתוך הבנה שהטקסט הוא של הכותב, לא שלי, ושאני רק כלי שרת.

אני אוהבת את העמדה הרגשית הזאת. בחיי היום יום אני נדרשת – כמנהלת, ככותבת, כמרצה – להפגין מידה מסוימת של אגו, של נוכחות. דווקא היכולת להשתחרר ממשא "האני" לטובת החזון, השאיפות והנרטיב של הזולת, יש בה משהו משחרר.

נעים לי לא להתעסק בעצמי אלא לשקוע כל כולי בטקסט של מישהו אחר, ולעשות כמיטב יכולתי כדי שהטקסט הזה יהיה הטוב ביותר שהוא יכול להיות. שהכותב או הכותבת שלו יצליחו לבטא את עצמם בצורה המיטבית.

אבל רגע לפני שאצטייר כשפחה נרצעת של כותבים אחרים, אני חייבת להודות שאני ניגשת לטקסטים גם בהרבה ביטחון, כזה שנצבר בשנים של ניסיון. אני יודעת שאני מבינה במבנה, בעלילה, בדמויות, בקונפליקט. שיש לי הכרות טובה עם ספרות עכשווית ועם קלאסיקות גדולות. שאני לא רק אוהבת ספרים, אני גם מבינה את מאחורי הקלעים שלהם. לכן אני ניגשת למלאכת העריכה בהרבה כבוד, אבל ללא חרדה. יש לי ארגז כלים מצוין, ואני אשמח להעמיד אותו לרשותכם.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן