אורנה לנדאו:
עוד אהבה אחת ודי
כנרת, זמורה ביתן, דביר -
מוציאים לאור, 2009
רן בן נון מדבר על ספרה של אורנה לנדאו "עוד אהבה אחת ודי"
"עוד אהבה אחת ודי", שכתבה העיתונאית לשעבר אורנה לנדאו, פוגע וצורב בדיוק במקום הנכון, בעיקר אם את אמא שמנהלת שגרה מטורפת.
צ'יק-ליט כסוגה עליונה
1. ברוכים הבאים אל לב המועקה הבורגנית. "עוד אהבה אחת ודי", ספר הביכורים של העיתונאית לשעבר אורנה לנדאו, מטייל בין חמש אמהות נואשות לילדי גן, שנפגשות בכל בוקר שישי כדי לדבר על הכל. בעלילה שלה נמצאות רבות מהמורות שספר כזה יכול ליפול לתוכן – אז-כורים של "סקס והעיר הגדולה", נהרות של דמעות משותפות, גברים אטומים גם כשהם חכמים, ואפילו אחת שבטוחה שהיא חולה כשבעצם היא בהריון – אבל במקום לגרום לנו לזוע באי נחת, עולה כאן מעין תחושה מזככת של תת-מודע נשי קולקטיבי, שאפשר וכדאי להתחבר אליו גם אם במקרה הגעתם מהצד האחר של המיטה הזוגית.
2. לא משנה אם את יפה או לא, עשירה או לא, קרייריסטית או לא, מבריקה וחריפה או לא – האכזבה הקיומית העמוקה של לנדאו מדויקת, פוגעת וצורבת בדיוק במקום הנכון אצל כולן. סיפורי המפגשים שלה מצופים בחיוך מריר, רגישות נפלאה לשפה ומבט חודר, מפלח נפש וקרביים. צ'יק-ליט כסוגה עליונה.
3. היא לוקחת אותנו בלי להתנצל אל תוך השגרה המטורפת, הבלתי אפשרית, של מחזורי החולי והבריאות של הילדים, עם כל ההקאות והשלשולים והנזלות, בפירוט טורדני במכוון, כך שבסוף נישאר עם השאלה העתיקה, איך הן עושות את זה, ונבין עד כמה הן זקוקות למפגשי הדיבור והבכי האלה שלהן, שרק הולכים ומעמיקים.
4. דרך עיניהן העייפות של חמש הנשים נשקפות הילדות הקטנות שהיו פעם, עם כל התום, התקווה, החלומות, ולפעמים גם הרוע והאכזריות. כל אמא היתה פעם ילדה ונערה, ואחר כך אפילו אישה, וכל הדמויות העתיקות האלו ממתינות עכשיו ומאיימות להתפרץ ולהחריב עליה את עולמה. בכל היזכרות יש סכנה. מאחורי כל עצימת עין ממתינה מפלצת, המכשפה הפנימית המיתולוגית שבתוכך.
5. מתי בפעם האחרונה פגשת אמא מאושרת? זאת השאלה המרכזית שלנדאו חוזרת אליה שוב ושוב. המרירות האינהרנטית הזו, חלק מהדי.אן.איי האימהי, היא שהופכת את "עוד אהבה אחת ודי" למה שהוא – מענג לפרקים ממושכים, לפעמים קצת יבבני ומציק. בערך כמו להיות אמא